אם תסתכל על הקדימונים Core Armored 6: Fires of Rubicon, זה אולי נראה כמו משחק כאוטי ונפיץ על מכונות קרב. זה, באופן כללי, לא רחוק מהאמת, אבל המהות של המשחק היא לא באמת על לחימה או ירי, אלא על הזמן שעובר בין משימות. כמה אתה נהנה מ-Fires of Rubicon תלוי אם אתה רוצה להרגיש שאתה המכונאי של רובוט קרב ענק.
קשה להאמין שהחלק השישי בסדרה הארוכה שוחרר ב-2023 - הכל כאן מרמז שזהו רימאסטר של איזה כותר ישן בהרבה. זה יכול להיות גם טוב וגם לא כל כך טוב. התמונה האפורה, כמעט נטולת צבעים, מעלה זיכרונות של מהדורות וינטג' מתקופת ה-PS3, והיעדר כמעט מוחלט של סיפור, שמוצג כאן בשיחות יבשות בלבד ברדיו, וחוזר לחלוטין ל-PS2. Armored Core 6: Fires of Rubicon לא מנסה להמציא את עצמו מחדש. זו גישה בטוחה: זה כנראה מה שחובבי סאגת המכה הקיימת רצו. אבל לעולים חדשים שצפו בטריילרים לא היה מזל.
המשימה הראשונה ב- Armored Core 6: Fires of Rubicon היא לא הדרכה, אלא ניסוי באש. ממש בסוף המשימה, בוס מחכה לשחקן. לא בוס טיפוסי, שקל להביס אותו בשתי שניות (או שבאופן עקרוני אי אפשר לנצח אותו), אלא בוס שדורש הבנה במשחק כבר מהדקות הראשונות. אני בטוח שמספר לא מבוטל של שחקנים יתמכרו לחידוש בשלב זה. לקח לי כמה ניסיונות להבין את השרץ, אבל בזמן הזה כבר הצלחתי לגבש דעה שנשארה ללא שינוי עד היום. זהו משחק FromSoftware. אין המלצה טובה יותר למישהו, אבל מבחינתי זה אומר חזרתם של כאבים ישנים שכולם סולחים להם משום מה: ממשק משתמש בלתי קריא לחלוטין, מצלמה בעייתית וחוסר הגדרות קושי.
אבל זה עדיין לא המשך לרעיונות של Dark Souls. המשחק עצמו מחולק למשימות, ויש אפילו נקודות שמירה אוטומטיות! עם זאת, אלמנטים מוכרים נוספים נמצאים כאן כמו כאן: העלילה קיימת אך ורק עבור הקרציה. הנגן זוכה לניאולוגים פנטסטיים בצורה של שיחות רדיו, וכל זה משעמם ביותר. אין כאן קטעים, והצגת החומר עצמו מאכזבת עם קלישאות קבועות ומשחק מפוקפק של השחקנים. שוב, המעריצים לא ציפו למשהו שונה, אבל אני, כמו רבים אחרים, לא מעריץ. הרבה סדרות ארוכות הוכיחו שהן יכולות לעמוד בקצב של השנה, אבל Armored Core 6: Fires of Rubicon תקוע בעבר.
קרא גם: שר הטבעות: סקירת גולום - דיכאון ב-$60
התכונות החזקות שלו, לעומת זאת, רק התחזקו: שליטה במנג' ענק זה תמיד מגניב, והתמונה, שלמרות שאינה נעימה לצבעים, עדיין מבהירה שמדובר בשחרור של הדור הנוכחי. פיצוצים צבעוניים, קצב פריימים יציב ואפיניות מדהימה - הכל כאן. זוהי התגלמות האסתטיקה של מייקל ביי במובן הטוב ביותר. אתה מתחיל להבין מדוע ז'אנר מכונות הלחימה נמצא במגמת עלייה.
מאוד אהבתי להשמיד אויבים ולהרגיש כמו מכונת מוות בלתי פגיעה, אבל המשחק, לצערי, לא מאפשר לי להתרגש יותר מדי מפנטזיית הכוח הזו. לעתים קרובות נאלצתי לטוס דרך מפות ענקיות ריקות בחיפוש אחר מידע או פשוט לעשות משימות מונוטוניות שוב ושוב. העובדה שאין למשחק סיפור רגיל, והתפאורה עצובה ואפורה, ברור שלא עוזרת כאן.
אני חושב שהרבה מתחילים יופתעו מהעובדה שלעתים קרובות ההצלחה תלויה לא ברפלקסים או במיומנות שלהם, אלא בזמן המושקע בין משימות. כאן תצטרך לשנות את המכה שלך. מהיר או קשה? עם רגליים או רצועות? רמת ההתאמה האישית מרשימה: ניתן לצבוע ולשנות כל אלמנט לפי טעמכם. זה מאפשר לך להתאים את המשחק לסגנון שלך, והוא המרכיב החשוב ביותר בכל מחזור המשחקים. שחקנים שלא רוצים לבזבז זמן בחפירה מתחת למכסה המנוע לא יגיעו רחוק - לא משנה כמה הם טובים. למצוא חלקים, לקנות ולמכור כלי נשק חדשים זה מה שאתה צריך לעשות.
קרא גם: The Legend of Zelda: Tears of the Kingdom Review - השלמות הושגה?
Armored Core 6: Fires of Rubicon דורש הרבה מהשחקן. היא דורשת להבין את המכניקה, שהיא לא מסבירה בשום צורה. כדי להבין את זה, אתה צריך להקדיש את כל תשומת הלב שלך. ואז, אולי תסלחו לה על הכל - והממשק הנורא, והפקדים השובבים, והמצלמה השבורה בזמן הבוסים, והנרטיב המשעמם להחריד. כי מאחוריהם מסתתר, אם לא יצירת מופת, אז סרט אקשן מגניב לעזאזל, שעל קנה המידה שלו לא חלמה אף מהדורה השנה.
פסק דין
Core Armored 6: Fires of Rubicon קשה להעריך באופן אובייקטיבי, כי זה מוצר נישה עבור קהל מסוים. זה לא המהדורה הנגישה והמודרנית של הסדרה שרבים סמכו עליה, אבל רבים לא צריכים יותר. זה משחק מאוד לא אחיד, כמעט מושלם בשלב מסוים ובקושי מתפקד בשלב אחר. אבל רוב השחקנים יקבלו בדיוק את מה שהם קיוו לו.
איפה לקנות
מעניין גם: