כמי שאוהב לבקר את הרימייק או ההמשך הבא, אני גם מוצא את עצמי לפעמים בעמדה בלתי צפויה של עורך דין. הגנתי על Rage 2, והגנתי על Far Cry הרבה פעמים. המשחקים הללו, למרות כל הגיוון שלהם, כמעט כולם נזפו על חוסר הרצון להתפתח, על הנוסחה הישנה ועל חוסר האמביציה. ואני התגונתי. ועכשיו הגיע הזמן לצלול חזרה לעולם האלימות והכאוס המטורף. אבל האם משהו השתנה?
האנטגוניסט החדש סיים את נאומו והמסך החשיך לרגע. המצלמה מסתובבת בחזרה אל הדמויות הראשיות הדנות באופן פאתטי על יעדן. כיאה, הדמות החדשה שלנו מסרבת להסתבך במלחמה של מישהו אחר ומצהירה שהוא עומד לארוז את המזוודות שלו ולהשליך אותן באמריקה. אבל אנחנו יודעים שהוא לא ילך לשום מקום. וכשהקטע מסתיים, לרמבו האמריקאי שלי יש רובה בידיים. הפסים השחורים נעלמו. אני יכול לזוז. אני בבית.
יש משהו משכר בעיני בכל המשחקים בסדרת Far Cry. אני לא מעריץ כזה גדול עולמות פתוחים ויריות מגוף ראשון, אבל לפעמים הנוסחה כל כך טובה שהמשחק הופך לסם. זה היה המקרה עם Far Cry 3, Far Cry 4 ו Far Cry 5, אם כי עם כל חלק חדש ההתלהבות שלי דעכה מעט. אני לא חושב שזו שחיקה - טוב, לא מצדי. מספיק זמן עובר בין חלק לחלק כדי שאשתעמם שוב מהנוסחה האהובה, אבל כל אחת מה"חזרות" שלי מלווה בשלב של הבנה שהחידוש התגלה כדומה מדי לחלק הקודם וגם שונה מדי. מצד אחד, מפתחים חוששים אפילו לגעת בנוסחת המשחק שהושחזת עם השנים, ומצד שני, אפילו הם מבינים את זה משהו חייב להיעשות. לכן, בכל פעם פוגשים אותנו עולם מוכר לכאורה, אבל עם מספיק שינויים כדי שנצטרך ללמוד הכל מאפס.
מהו Modern Far Cry? הוא אנטגוניסט כריזמטי, בגילומו של שחקן שמגזים בכוונה בכל שורה שלו. זהו עולם פתוח מדהים ביופיו, מלא בסודות ולוקיישנים כל כך בלתי נשכחים. וזה סיפור חסר משמעות וחסר חשיבות שמבטיח "לזעזע". ומשחקיות מוכחת שנותנת חופש בחירה - אתה רוצה התגנבות, או שאתה רוצה משחק פעולה במיטב המסורות של סילבסטר סטאלון.
קרא גם: סקירת FIFA 22 - ההתקדמות ברורה, אבל המהפכה לא התרחשה
ונראה ש-Far Cry 6 הוא כל זה ועוד. השחקן המצטיין ג'יאנקרלו אספוסיטו נקרא לתפקיד הנבל, הגרפיקה שופרה לקונסולות של הדור החדש, והעלילה נעשתה הרבה יותר קוהרנטית ומובנת מאשר בחלק הקודם. אבל משום מה פחות התרשמתי מהחידוש.
שאל כל מעריץ של Far Cry כמה חשוב הסיפור, ולא תקבל את אותה תשובה. "מאוד" - יגיד מישהו. "באופן כללי אני מקדם הכל", יאמר אחר. בעוד מחנה אחד יזיל ריר על פיתולי העלילה של Far Cry 5, אחרים יגידו שפשוט היית צריך להיות זהיר יותר, למעשה, הכל מדהים. ומי מהם טועה? העובדה היא שכל אחד מצא לעצמו משהו שגרם לו לאהוב את הסדרה. זה לא אומר שהחסרונות שלו נשארים בלי לשים לב. פשוט יותר קל להשלים איתם מאשר לוותר לחלוטין על מנת הדופמין שכל פרק חדש מבטיח.
שובר שורות
אני אחד מאותם אנשים שעדיין מתעניינים בהיסטוריה של כל משחק. גם אם אשכח את כל הפיתולים של העלילה אחרי כמה חודשים, אני עדיין רוצה להבין מה קורה ולהרגיש מוטיבציה לעשות משהו. לכן, ההודעה על נבל חדש עוררה בי עניין רב. בחלק השישי, התפקיד עבר לג'יאנקרלו אספוסיטו, המוכר לנו מסדרות כמו "לשחרר את החוף", "המנדלוריאן", כמו גם רבות אחרות. ב-Far Cry 6 הוא דיבב את אנטון קסטילו, הדיקטטור של יארה, אי קריבי בדיוני שמתכונן למהפכה נוספת.
בניגוד לרוב האנטגוניסטים הקודמים, קסטילו אינו משוגע שכובש משוגעים אחרים באותה מידה. הוא שליט חכם ונבון, שישב על כסאו בצורה לגיטימית, אך עד מהרה הכפיף את כל הצבא וחצי הארץ. כמו בכל אוטוקרטי, מטרתו היא להעשיר את עצמו על ידי ניצול העבודה של אזרחיו המשועבדים. ואיכשהו קרה שהמדינה, שעמדה מאחורי העולם המתורבת במשך חמישים שנה, התפתחה... תרופה לסרטן? כן, נראה שכן. ועכשיו הגיבור שלנו - או הגיבורה - בשם דני רוחאס צריך לעצור את הדיקטטור ולאחד את האי תחת דגלי פרטיזנים. או אולי אפילו להציל את בנו המסכן של השליט, קוליהדייגו, עייף משפיכות דמים. ראיתי שרוכים הרבה יותר משעממים.
עם זאת, הכל עדיין נשמע מוכר לעזאזל. אולי בגלל ששיחקתי ב-Just Cause, שבו לכל משחק יש בדיוק אותה משמעות. אפילו הייתי אומר שהחלק השלישי הפך את הנבל למעניין יותר. אבל זו אפילו לא הבעיה – אני בכלל לא נגד דמותו של אנטון קסטילו, שכצפוי התברר כחלק הטוב ביותר בחידוש. הבעיה כאן אורבת כבר הרבה זמן, אפילו מהחלקים הקודמים: אני קורא לזה דיסוננס טונאלי.
אני לא יודע איזה מצב רוח התסריטאי נאוויד חווארי רוצה ליצור. הסיפור שלו דרמטי, מפחיד, מטופש ומצחיק באותה מידה. והיא מאוד מאוד פתטית. בשלב מסוים, המהפכנים האבלים זועקים לחופש, בוכים למתים ונשבעים נקמה, ונראה שהכל חמור מאוד. באחר, קומדיה מתרחשת על מסך הטלוויזיה. הטון קופץ פה ושם. אנחנו מגנים את האלימות חסרת ההיגיון של בעלי הכוח, אבל אנחנו מארגנים קרבות תרנגולים והורגים כלבים כחלק מחיפוש חצי מתלוצץ. יחד עם זאת, הגיבורים שלנו מתענגים ללא בושה על אלימות - בשלב מסוים הם אומרים לנו, "תהנו"!
קרא גם: Death Stranding Director's Cut Review - הגזרה של הבמאי של משחק וידאו שלא היה לו צורך בו
הנושאים האלה היו נוכחים לאורך כל הסדרה, אבל אף פעם לא יותר מאשר כאן. ואם הייתה לי זכות הצבעה, הייתי אומר לא ליומרה הזו של רצינות ולמונולוגים הוליוודיים. הסדרה זכתה לפופולריות לאחר ה-Far Cry 3 הנואש למען האמת, שבו התנגדו לנו פיראטים ושכירי חרב, ונעזרנו (?) בכוהנות, אבל Far Cry 6 מתיימר להיות משהו רציני. למה? מי ביקש את זה?
עימותים בדרך הקובנית
כמו תמיד, לפני יציאת המשחק, Ubisoft התחילו לדבר על "ארגז החול הגדול בהיסטוריה" ולהתרברב על יפהפיות מטורפות. בנאלי, אבל הגיוני: הקנדים כבר יודעים לצייר עולם מגניב. ובעניין הזה, יארה לא נחותה מכל ההגדרות הקודמות בסדרה. זהו אי טרופי יפהפה שמזכיר לי את האי מהחלק השלישי, עם טבע מדהים. עם זאת, הכל כרגיל: חללים ירוקים מפוררים על ידי התנחלויות ומחנות קטנים, וזהו, באופן כללי. אתה יכול לנוע בכל דרך: בסירה, במסוק, במכונית או ברכיבה על סוסים, אם כי לרוב אתה צריך קודם כל לנקות את מרכיבי המפה על ידי שחרור מחסומים בכבישים ופיצוץ תותחים נגד מטוסים.
במבט ראשון נראה שהכל נשאר כמו קודם, אבל המשחק מציג לנו במהירות חידושים שיכולתי להסתדר בקלות בלעדיהם. המעט שאהבתי היה הרעיון של אויבים להיות פגיעים לסוגים שונים של תחמושת. כדורים חודרי שריון, בליסטיות... כל אלה מתאימים יותר בדיוויזיה מאשר ביריות בעולם פתוח. עכשיו אתה לא יכול לטפס על הר ולהוציא חצי מחנה עם רובה צלפים, כי חצי מהכדורים שלך יהיו חסרי תועלת. זה מוסיף מישור חדש, לא בהכרח הכרחי, ומסומן על אלמנט המאוורר. אף אחד לא רוצה לחשוב על סוג הכדורים במהלך קרב אש. כמעט מיד שכחתי לגמרי מהאלמנט הזה, ואחריו קיללתי הרבה זמן על העובדה שמשחק ההתגנבות לא עובד. מה שכל כך נהניתי לעשות בפרקים הקודמים הפך להיות פחות הרפתקני באופן ניכר ב-Far Cry 6. ולמה? מה זה חוץ משינוי למען השינוי?
מרכיב חדש נוסף בלחימה הוא "סופרמו", כלומר, נשק מיוחד שניתן לרכוש עבור משאב נפרד. זה רעיון מעניין, אבל הביצוע סובל: ה"סופרמו" הראשון במשחק אפשר לי לשגר לאוויר כמה טילי בית - גם בצורה מרהיבה וגם יעילה, אבל לנשק לוקח כל כך הרבה זמן להיטען מחדש שאפשר להשתמש בו רק פעם אחת בכל קרב. אני לא יכול להגיד שאני ממש נגד הרעיון הזה, אבל אפשר יהיה להמציא משהו יותר מעניין.
אבל הכל מצוין עם מגוון כלי הנשק: ב-Far Cry 6 תמצאו את כל סוגי הנשק האפשריים ואפילו כמה חדשים. כל נשק יכול להיות מותאם אישית, לשנות הן את המראה והן את השינויים. הכל כאן מאוד עשיר ומחושב היטב. שאלה נוספת היא האם שחקן Far Cry הממוצע רוצה להקדיש כל כך הרבה זמן לחפור בתפריטים ולהתאים את הארסנל שלו. האם לא עדיף להשאיר הכל כמו שהיה, ולאפשר לך פשוט "להשאיל" את הרובים של האויב ולירות מכל מה שיקרה בדרכך?
כשנדחוף הצידה את כל השליליות, נישאר עם תמונה מוכרת: האויבים מהלכים על המפה, ואנחנו, חמושים עד השיניים, בוערים ומתרוצצים. זו המהות של Far Cry, והיא לא השתנתה. כמו תמיד, אני רוצה לעזוב כמה שיותר מהר משימות סיפור ודיאלוגים געגועים, ולנקות את הבסיסים מהיריבים. ברגעים כאלה מזהים חבר ותיק: הכל מתפוצץ במיטב המסורות של Just Cause, ואי אפשר לחזות את תוצאות הקרב. זה כאוס, יפה ומרגש לא פחות. והכי חשוב, זה עדיין כיף. אני יכול להתגנב לבסיס, לירות בזוג חיילים תמימים, ואז להתמסר בטעות כי התנין שלי החליט לנשוך קצין. עד מהרה נשמעת צפירה (ברור שהתנין לא מקרי - מישהו הדביק עליו חולצה) וטנק מתקרב. אני מת. אני מנסה שוב. אני מגרש את התנין, אבל הכדור שלי מהסוג הלא נכון קופץ מהקסדה של האויב, ו... צפירה וטנק. אני מתחיל שוב. אותו סיפור, אבל הפעם אני דוהר לגג בניין, עולה למסוק צבאי, עף לאוויר, יורה רקטות על טנק וקופץ מתא הטייס, ולאחר מכן המסוק מתרסק על ראשי אויבי. ובגלל זה אני עדיין משחק ב-Far Cry.
קרא גם: סקירת Deathloop - טירוף ממכר
כמובן, ה-AI מטומטם כתמיד, והחידושים המיותרים קלקלו את ההיבט האהוב עליי בו - החופש לבחור איך להתקרב לשטח אויב זה או אחר. אולי המפתחים קוראים ל-Far Cry 6 "ארגז חול", אבל זה לא נראה לי כך. היו יותר מדי הגבלות, יותר מדי טריקים. זה צריך להיות פשוט יותר. אבל אפילו עם כל זה, לא השתעממתי. רציתי לשחק, אבל אף פעם לא מצאתי את הכוח לפנות כל מחנה.
נורא יפה
Far Cry 6 יוצא למכירה מחר, 7 באוקטובר, כמעט שנה לאחר יציאתו PlayStation 5 ו-Xbox Series X. זה אומר שגם הציפיות שונות. ללא ספק, הגרסאות לקונסולות ומחשבי הדור החדש ייחשבו כספינות דגל. PlayStation 5 ו-Xbox Series X מתהדרים ברזולוציית UHD ו-60 פריימים לשנייה, אך מעקב אחר קרניים לא נמסר. מגבלות מנוע Dunia עשויות להיות מושפעות.
כך או כך, החידוש נראה נהדר - במיוחד בתנועה. התמונה ברורה ומוארת מאוד, ולחקור את היופי של יארה זה באמת מעניין. דבר נוסף הוא שבמהלך הגזרות לוקחים אותנו מיד 6 שנים אחורה. למרות אפילו פירוט מוגזם של פרצופים, לא כל הדמויות יכולות להתפאר בכושר הבעה. בשנת 2021, סצנות דרמטיות שבהן מעורב שחקן הוליוודי נתפסות בצורה גרועה בדיוק בגלל אנימציית פנים גרועה.
ברצוני לציין שהגרסה ל-PS5 קיבלה יתרונות נוספים עקב השימוש בתכונות DualSense. Ubisoft כבר מכיר את זה: לפני שנה, משחקים כמו צפה בכלבים: הלגיון, אלמוות Fenyx עולה і מתנקש. אין מה להיות מופתע במיוחד ב-Far Cry 6, אבל כן, משהו נעשה: הבקר רוטט להפליא מפיצוצים ו"מתנגד" בנהיגה או בשימוש בנשק. אבל זו לא רמה Deathloop, כמובן - זה יכול להיות אפילו יותר מגניב.
פסק דין
Far Cry 6 נשאר היחיד מסוגו: כעת אין כמעט יורים בודדים בעולם הפתוח. יש בו הרבה מה לאהוב: תפאורה נהדרת, שחקני קול טובים ורגעים בלתי נשכחים של כאוס מוחלט... אבל יש גם הרבה מה לבקר. במיוחד לא הפכתי למעריץ של רוב החידושים. יש תחושה ש Ubisoft טורונטו לא ממש בטוחה לאן ללכת הלאה. לא השתעממתי, אבל כשרוצים לחזור לחלקים הקודמים במהלך המשחק, זה תמיד סימן רע.
