Root Nationמשחקיםביקורות משחקיםLife Is Strange: True Colors סקירת - האם המקור סוף סוף התעלה?

Life Is Strange: True Colors סקירת - האם המקור סוף סוף התעלה?

-

הראשון מוזרים חיים הפכה לתופעה של ממש, ופתחה את הדרך לעולם משחקי הווידאו עבור אנשים שהיו רחוקים ממנו עד כמה שניתן. אולי לא מושלם, אבל נורא מרגש ואווירתי, החידוש מבית Dontnod Entertainment הוכיח שבעולם ה"קולנוע האינטראקטיבי" יש מקום לעוד אולפנים מלבד Telltale ו-Quantic Dream, ושמשחק בלי זומבים ואלימות מוגזמת יכול להפוך לפופולרי .

מאז, Life Is Strange הפך למותג שהוליד סרטי המשך ופריקוולים רבים. Life Is Strange: לפני שהסערה התרחשה שלוש שנים לפני המקור, The Awesome Adventures of Captain Spirit (או "Amazing Adventures of Captain Ghost") היו סוג של ספין-אוף וקידום עבור Life Is Strange 2, שלמרות כותרת מטעה, לא היה קשור לחלק הראשון מלבד המשחקיות. וכך הגענו ל החיים מוזרים: צבעים אמיתיים, שלמרות היעדר מספר בכותרת ושינוי אולפן, דומה יותר למקור מכל האחרים. היא היא שהחזירה אותי לסדרה, והיום אספר לכם איך.

החיים מוזרים: צבעים אמיתיים

Life Is Strange: True Colors מספרת את סיפורה של אלכס חן, בחורה שיש לה את היכולת המדהימה של אמפתיה נפשית, כלומר, היא יכולה להרגיש רגשות ולקרוא את מחשבותיהם של אנשים סביבה. בתחילת הפרק הראשון היא עוזבת את הפנימייה ומתאחדת עם אחיה גייב, אותו לא ראתה כבר שמונה שנים.

הדבר הראשון שמושך את העין הוא קפיצה טכנולוגית. זה ישים לב במיוחד למי שפספס את סרטי ההמשך, ו-True Colors הלאה PS5 הצליחה להרשים אותי ישירות בטווח הראייה שלה. אבל אם במשחקים רבים אחרים, גרפיקה טובה היא בונוס נחמד, אז כאן זה קריטי, כי סוף סוף אנחנו יכולים לראות רגשות אמיתיים על פניהן של הדמויות, שהפסיקו להיראות כמו בובות פלסטלינה (לא סופרים את השיער).

לא סביר שמישהו יגרום לי להפסיק לשקול את מקס קולפילד כגיבור האהוב עליי בסדרה, אבל אלכס מתקרב מאוד. זה קריטי ליצור דמות מוצלחת ונעימה למשחק מהז'אנר הזה, כי אנחנו לא רק מבלים איתו הרבה, אלא גם בהכרח מתגלים איתו. יותר מדי "אי הבנה" בין השחקן לאוואטר שלו תגרום לראשון לאבד עניין.

קרא גם: סקירת Deathloop - טירוף ממכר

החיים מוזרים: צבעים אמיתיים
דיאלוגים בסיפון תשע יוצאים טבעיים יותר מאשר ב-Dontnod Entertainment.

אבל אלכס משלבת את כל התכונות של גיבורה טובה: היא אדיבה ויודעת לעמוד על שלה, אבל יחד עם זאת היא מאוד פגיעה. ילדות כואבת שעברה ללא הורים השאירה את חותמה, וקשה לה לסמוך על אף אחד, ובעיקר, בעצמה. זה מסוג הגיבורים שעבורם שורשים ודואגים, והעובדה שהיא מדובבת ומונפשת בצורה מושלמת רק מוסיפה ריאליזם לדמות שכבר "חיה".

משחקים מהז'אנר הזה (אפשר אפילו לומר "נוסחאות", כי הרבה דברים כאן ממש דומים למקור) הם כמו הפקות, שבהן, בתנאים של נוף מוגבל, כל תשומת הלב מתמקדת בשחקנים. למרבה המזל, גם Deck Nine לא אכזבה כאן: מחברי Before the Storm כבר הספיקו למלא את ידיהם והצליחו ליצור מספר גיבורים בלתי נשכחים שתרצו להכיר מקרוב ככל האפשר.

קרא גם: ביקורת דרך 96 - סרט דרך אינטראקטיבי שבו כותבים את התסריט

- פרסום -
החיים מוזרים: צבעים אמיתיים
הדמויות במשחק הופכות למועדפות כבר מה"פגישה" הראשונה, אם כי חלקן עושות בהתחלה רושם חד צדדי מדי. גייב חן - אחיו של אלכס - כבר מושלם מדי עבור ילד שריצה זמן בבית מעצר לנוער, ומק מנסה כל כך להיראות אנטגוניסט שמיד מתחילים לחשוד במשהו.

אגב, מבחינת נופים, עיירת הכורים הייבן ספרינגס עדיין תיתן לארקדיה ביי בראש. לכך מסייעים הן הוויזואליה העסיסית והן מהעבודה המעולה של "המעצבים", שקישטו כל לוקיישן במספר עצום של פרטים. כבר אמרתי את המילה "חי", וכאן אני רוצה לחזור עליה. מצטט את סטניסלבסקי, "אני מאמין".

התחלתי לשחק "עיוור" בלי לראות טריילרים או לשחק הדגמות כלשהן, ומסיבה זו אפילו התקציר הרשמי נראה לי עכשיו כמו ספוילר. לכן, אפילו לא אזכיר את אירועי הפרק הראשון, שתפסו אותי, אדם חסר ניסיון, בהפתעה. אני רק אגיד שכאן, כמו אצל סטיבן קינג, עיירה שקטה קטנה מתחילה לרעוד די מהר, מילולית ופיגורטיבית. אתה תדע למה אני מתכוון. אחרי הכל, אתה תשחק בו בכל מקום שתלך.

כמו בכל המשחקים מסוגו, Life Is Strange: True Colors מרגיש איטי לפעמים, אבל לעתים רחוקות עד לנקודה שבה איבדתי עניין. זה לא אקשן, אין צורך לרוץ לאנשהו ולירות בחזרה, אבל אני חושב שאתה מבין את זה בעצמך. כאן צריך לדבר, להקשיב ולהסיק ולפעמים לקבל החלטות קשות. לפעמים ההחלטות האלה לא משפיעות על כלום, ולפעמים הן משפיעות על הגמר. יש כאן כמה סופים (לא שניים, כמו קודם), ובמהלך המשחק קשה להבין באיזה רגע תבחרו בחירה גורלית. אבל זה היופי שבדבר - אין בחירה בינארית מהחלק הראשון.

זה מצחיק שהגימיק העיקרי של המקור - המניפולציה של הזמן - לא מפסיק לחמוק מהזיכרון שלי. אני זוכר את הדמויות, תפניות העלילה והמוזיקה, אבל בהחלט לא את כישורי העולם האחר של הדמות הראשית, אבל אני כנראה היחיד. כפי שכבר ציינתי, אלכס התגלה גם כ"על אנושי", או יותר נכון, אמפתי. בכנות, אפשר לספר סיפור טוב בלעדיו, אבל אני מבין את הרצון של היוצרים להפוך את True Colors ליותר משחק מאשר סרט אינטראקטיבי. ואני מודה, היכולות של אלכס לא מסקרנות או מרהיבות במיוחד, אבל הן מתאימות מאוד בהקשר של הדרמה. כך השחקן יכול להסיר את המסכה מהדמויות ולראות את האני האמיתי שלהן - זה עוזר לעשות בחירות קשות ולהחליט על היחס ל-NPC כזה או אחר.

קרא גם: סקירה של The Great Ace Attorney Chronicles - שני משחקי הרפתקאות יוצאי דופן הגיעו אלינו סוף סוף

החיים מוזרים: צבעים אמיתיים
ישנם מיני-משחקים רבים, ולחלקם יש רישיון. נחמד לראות ארקנואיד אמיתי מטאיטו, למשל.

לבסוף, נעבור על ההיבטים הטכניים. הגרפיקה, כפי שאמרתי, טובה כפי שניתן לצפות מסרט אינטראקטיבי שלא נעשה על ידי Quantic Dream. אנימציית הפנים, העיניים, עיבוד התפאורה - כל זה ראוי לציון הגבוה ביותר. יש לציין גם שהנוכחות של מעקב אחר קרניים היא הכללה נחמדה, שלא ציפיתי לה. ובאופן מפתיע, כאן, בניגוד להרבה משחקים, זה לא רק גימיק או בונוס, אלא התוספת החשובה ביותר שמאפשרת להשיג תאורה טובה יותר בכל סצנה. באופן כללי, True Colors משלב באופן מפתיע ריאליזם וסטייליזציה חזקה. הדמויות אינן פוטוריאליסטיות, אבל אי אפשר לקרוא להן גם קריקטורות.

קרא גם: ביקורת על Detroit: Become Human - מדמו של טכנו לדרמת טכנו

החיים מוזרים: צבעים אמיתיים
במילים פשוטות, Life Is Strange: True Colors הוא סיפור בלשי. אבל במהלך מספר פרקים, המשחק מעלה נושאים רבים ומורכבים - החל מיחסים בין הורים לילדים ועד לקבלת הנטייה המינית.

אבל מה שלא ממש אהבתי זה קצב הפריימים - 30 פריימים לשנייה. אין סיבה טכנית לקחת 60 פריימים לשנייה מהשחקנים, זו רק מוזרות של המפתח, שהאמין שככה המשחק דומה יותר לסרט. אני לא יודע, אני לא יודע. יתרה מכך, אם באמת אין בעיות בשומרי המסך, אז כדאי לחזור לשליטה, שכן העין, שרגילה לתמונה ברורה יותר בדור הזה, מתחילה להיאחז באי סדרים. זה מפתיע בכלל, כי עד כמה שזה נראה יפה, True Colors אינו כבד מספיק כדי לגרום לבעיות עם ברזל מודרני. אני יודע שחלק מהשחקנים יירתעו מהחלטה כזו של המפתחים, אבל אני עצמי התרגלתי לזה די מהר. זה עדיין לא יורה ולא מירוץ.

ובכן, אני אציין את המוזיקה. פסקול טוב הוא ההיבט החשוב ביותר בכל חלק בסדרה, ובמובן הזה True Colors לא אכזב. היא ממשיכה לרצות עם הצליל האקוסטי והמעט מלנכולי שלה ולגלות אמנים חדשים לנגנים. גם השחקנים עשו עבודה מצוינת: אריקה מורי בתפקיד הראשי לא מוכרת לקהילת המשחקים, אבל היא עשתה עבודה מצוינת בתפקידה. את אותו הדבר אפשר לומר על האנה סוטו. בכלל, רוב השחקנים הם חדשים, אבל זה לא מורגש בכלל.

קרא גם: Necromunda: Hired Gun Review - מגניב בטירוף, אבל לא שווה קנייה

החיים מוזרים: צבעים אמיתיים

פסק דין

האם זה מתעלה החיים מוזרים: צבעים אמיתיים החלק הראשון? אי אפשר לתת תשובה חד משמעית לשאלה הזו - היא די אישית, כי כל אחד מאיתנו אהב את המקור מסיבות שונות. אבל מה שיש לפנינו הוא סרט המשך נפלא, שראוי להיחשב לאחד הסרטים האינטראקטיביים הטובים של התקופה האחרונה, אין ספק.

בדוק הערכות
מצגת (פריסה, סגנון, מהירות ושימושיות של ממשק המשתמש)
9
סאונד (עבודה של שחקנים מקוריים, מוזיקה, עיצוב סאונד)
9
גרפיקה (איך נראה המשחק בהקשר של הפלטפורמה)
9
אופטימיזציה [PS5] (פעולה חלקה, באגים, קריסות, שימוש בתכונות המערכת)
7
תהליך משחק (רגישות שליטה, התרגשות במשחק)
8
נרטיב (עלילה, דיאלוגים, סיפור)
9
עמידה בתג המחיר (היחס בין כמות התוכן למחיר הרשמי)
8
הצדקת ציפיות
8
האם Life Is Strange: True Colors טוב יותר מהחלק הראשון? אי אפשר לתת תשובה חד משמעית לשאלה הזו - היא די אישית, כי כל אחד מאיתנו אהב את המקור מסיבות שונות. אבל מה שעומד לפנינו הוא סרט המשך נפלא, שראוי להיחשב לאחד הסרטים האינטראקטיביים הטובים של התקופה האחרונה, ללא ספק.
- פרסום -
הירשם
תודיע על
אורח

0 תגובות
ביקורות משובצות
הצג את כל ההערות
האם Life Is Strange: True Colors טוב יותר מהחלק הראשון? אי אפשר לתת תשובה חד משמעית לשאלה הזו - היא די אישית, כי כל אחד מאיתנו אהב את המקור מסיבות שונות. אבל מה שעומד לפנינו הוא סרט המשך נפלא, שראוי להיחשב לאחד הסרטים האינטראקטיביים הטובים של התקופה האחרונה, ללא ספק.Life Is Strange: True Colors סקירת - האם המקור סוף סוף התעלה?