הגיבור על המסך שועט קדימה במהירות על אנושית, קופץ מעל חומת אש ויורה בעשרות זוחלים מעופפים יורקים חומצה תוך כדי תנועה. הנה הם - הדלת היקרה, שאחריה אתה יכול לנוח. או להגיע למצב גרוע עוד יותר. המפה היא מבוך בלתי מובן, ובר הבריאות מאיים לגרום להתקף פאניקה. בפעם המאה, אני תוהה אם אני צריך את זה. למה הדלקתי אותו שוב החזרה, אם אדע שבעוד שעה או שעתיים ארגיש שוב טינה, כעס ואכזבה אחרי עוד מוות חסר טעם. קשה לומר מדוע. ברור שיש לי כמה רגשות למוצר החדש של Housemarque, אבל זה לא מחזיר.
החזרה קשה להסביר וקשה לתאר, במיוחד כאשר אתה לא רוצה להרחיק אנשים ממנה. אפילו טריילרים רבים בקושי הצליחו לחשוף את כל יופיו: בחלקם הכותרת נראית כמו מותחן פסיכולוגי ברוח Gone Home, ובאחרים היא נראית כמו גיהנום של כדור עיוור ברוח Enter the Gungeon. למעשה, יש כל כך הרבה השפעות וז'אנרים שלובים זה בזה, שנותר רק לפרט אותם, אבל למה? קל יותר לדעת לא איזה סוג של משחק זה, אלא אילו רגשות הוא מעורר.
בליבה של Returnal הוא סיפורו של חוקר חלל שספינתו מתרסקת על פני כוכב לכת שלא נחקר בשם אטרופוס. אובססיבית לרצון ללמוד את מקור האות המסתורי של "הצל הלבן", סלינה ואסוס של תאגיד ASTRA מטפסת מתוך השרידים המפוחמים של החללית שלה ויוצאת לדרך בחיפוש אחר תשובות. אבל במקומם מופיעות רק שאלות חדשות וחדשות. מדוע פני העולם החדש זרועים בגופות של עצמה? איך היא יכולה לשמוע את הקול שלה בהקלטות שנשארו במקום שלא הייתה? ומה קרה לציוויליזציה המתקדמת שלכאורה השתגעה פתאום? והכי חשוב איך לחזור הביתה?
היוצרים של Returnal רצו, קודם כל, לעורר בשחקן תחושות של חוסר אונים, קלסטרופוביה ופאניקה. לא רק שסלינה לא יכולה לחזור הביתה, אין לה אפילו את החופש למות - כל מותה מחזיר אותה לנקודת ההתחלה שלה ליד הספינה הטרופה. כל מה שאפשר לעשות הוא ללכת קדימה שוב ולחקור חורבות כל כך מוכרות וחדשות של תקופה עתיקה.
ניתן לתאר את החזרה בתור יריות מגוף שלישי עם אלמנטים של רוגלי ומטרוידוואניה. אין כאן הצלות, וכל מוות מחזיר אותנו להתחלה. זה משחק אכזרי שלא סולח על טעויות ודורש שלמות. לאחר כל הפעלה מחדש, הכל מדשדש, והכוכב מופיע באור חדש, עם מבוכים טריים, אויבים חדשים וכלי נשק מערבבים והעצמות כוח. הכל תלוי לא רק במיומנות של השחקן, אלא גם בהצלחה ואפילו טקטיקה. העולם של Returnal מחולק למספר מיקומים ענקיים, שלכל אחד יש את הבוס הסופי שלו - אתה יכול לזכור אנלוגים דו מימדיים רבים כמו תאים מתים. לאחר שניצחת אותו פעם אחת, אתה יכול לדלג על הבוס, אבל כל מוות עדיין לוקח אותך רחוק אחורה, ובכך מעמיד את השחקן מול בחירה - או למהר לבוס, לרוץ על פני אויבים ושלל, או לחקור בנחת כל חדר בתקווה של מציאת שדרוג שיעזור בקרב מה עדיף - לסכן הכל ולהפסיד חצי שעה, או להתכונן כמו שצריך, כדי שבהמשך, אולי, תישאר בלי כלום אחרי שעתיים של שוטטות?
קרא גם: Disco Elysium: The Final Cut Review - משחקי RPG אגדיים רק גדלו
כמו רוב ה-roguelikes, Returnal מזמין את השחקן לשים הכל על הסף ולהחליט בעצמו אם לקוות למזל או לא.
כל "איפוס" חדש מחזיר את סלינה למצבה המקורי: בלאסטר חלש בידה, וחליפה ללא שדרוגים, בקנה מידה בריאותי מינימלי. אבל במהלך המשחק אפשר לשנות את זה. לדוגמה, סלינה יכולה למצוא טפילים חייזרים שמתחברים לחליפה שלה, ומעניקים לה השפעות חיוביות ושליליות כאחד. כך תוכלו לקבל הטבות חשובות באמת שיגדילו (או אולי יפחיתו) ברצינות את הסיכוי של השחקן להצליח. פעם אחת ממש כמעט ניצחתי שני בוסים ברציפות הודות לטפיל בודד שהמשיך לרפא את סלין כשהמצב הבריאותי שלה היה קרוב לאפס. עבורי, זה היה המפתח העיקרי להצלחה, ואחרי זה ניסיתי נואשות למצוא את ההטבה הזו, אבל... אקראיות מוחלטת ב-Returnal פירושה שהשלל הרצוי יכול לרדת פעם בחמש שעות.
גם כלי נשק שונים פזורים ברחבי העולמות, שרמתם תלויה ברמה של סלינה עצמה בהליכון המסוים הזה. אתה יכול אפילו למצוא פריטים שימושיים שנותנים או איזה בונוס קטן, או אפילו להחיות את השחקן לאחר מותו.
השיבה מלאה בתעלומות ואכזבות. היא לא חוסכת על השחקן ומאיימת עליו כל הזמן באיבוד של מספר שעות זמן. הכל נשמע נורא: אני לא יכול לסבול משחקים כאלה. ובכל זאת, אני משחק. מהדקה הראשונה משהו משך את תשומת ליבי וגרם לי לשכוח את כל השאר.
אולי הסוד בעולם שצייר הסטודיו הפיני Housemarque, הידוע בפרויקטים קטנים בהרבה כמו Resogun, Alienation ו-Matterfall. אבל לאחר שקיבל מ Sony Interactive Entertainment קיבלה מענק רציני, היא הכפילה את מספר העובדים והתחילה ליצור את המשחק הגדול והשאפתני ביותר בתולדותיה. משחק שיהפוך לאחד הכותרים הבלעדיים העיקריים בשוק הטרי PlayStation 5.
לא, לא הייתי אומר שהעולם הזה מקורי במיוחד, אבל הוא קורץ לו עם המסתורין והאווירה שלו. עיצוב הסאונד מועיל במיוחד (חשוב לציין את התמיכה באודיו תלת מימדי) והעבודה המצוינת של השחקנית ג'יין פרי. כל זה נהדר, אבל... העיקר הוא המשחקיות. למה הוא כל כך מגניב!
קרא גם: סקירת Outriders - הכל טוב, אבל שום דבר לא עובד
קשה לומר כמה יריות מגוף שלישי ראיתי. הרבה, באופן כללי. הרבה. אבל מעטים היו מובחנים בדחף כזה ובניהול כל כך מצוין. Housemarque ניסה לעשות כותר דגל עבור PS5, והם הצליחו. לא בזכות הטווח הוויזואלי, לא: המשחק אמנם מתהדר בגרפיקה נחמדה ואלמנטים חלקיקים מרשימים מאוד (החרגול של האולפן), אבל הוא בכלל לא מושך את התואר היפה ביותר: מבחינה זו הוא הוקפץ נשמות השד, ספיידרמן של מארוול: מיילס מוראלס וה-Ratchet & Clank: Rift Apart הקרוב. לא, הוא משתמש קודם כל ביכולות הייחודיות של בקר DualSense, ששוב, לראשונה מאז חדר המשחקים של Astro, נחשף במלואו.
קשה לי להסביר עד כמה ה-gamepad הזה חשוב כאן, אבל זה מה שמאפשר לשחקן לחוות את עולם המשחק בצורה שאפילו פאנל 4K המתקדם ביותר לא יכול לעזור. כשיורד גשם, כל טיפה ניתנת לידיים, וכשהגיבור נרטב, עוצמת האפקט פוחתת. כאשר המצב החלופי של הנשק נטען, הבקר מודיע על כך עם הצליל המתאים ומשוב רטט רב עוצמה. כאילו חי, ה-gamepad רועם ולוחץ בקצב של יצורים חייזרים על המסך, מה שעוזר לא רק לטבילה, אלא גם למשחקיות: מאיזה צד יוצא משהו מעניין, הצד הזה של הבקר מתעורר לחיים. מדובר ברמקול נוסף ומעין סאב וופר בידיים - נס של טכנולוגיה, באופן כללי. נס שקל לשכוח אחרי סדרה של משחקים עם יישום לא משכנע של התכונות החדשות הללו.
גם טריגרים אדפטיביים נכנסים לתמונה, ואף אחד לא השתמש בהם טוב יותר: בעוד שרוב האולפנים האחרים לא יודעים איך להשתמש בהם (לרוב הם פשוט עושים אותם צמודים מסיבות שאני לא יודע), Housemarque הגיע עם פשוט מבריק פתרון: כדי , כדי לכוון, אתה צריך ללחוץ על כפתור L2 עד מחצית הדרך, ולמצב ירי חלופי, לחץ עליו במלואו. זה לא רק אינטואיטיבי, אלא גם מאוד נוח. למפתחים, למעשה, יש כפתורים נוספים.
כמעט הכל מצביע על העובדה שלפנינו הרווגלייק המושלם. כל האלמנטים שאנחנו אוהבים בז'אנר נמצאים כאן, ולמי ששונא להפסיד הכל, יש אפילו שדרוגים קבועים שמאפשרים להתחזק קצת אחרי כל מוות, אם כי כמובן, כל התקדמות אמיתית מורגשת רק לאחר ניצחון על בּוֹס. אבל Housemarque ניסה להפוך את המשחק לבלתי מתפשר, מה שאומר שהרבה אנשים לא סתם יאהבו אותו, אלא יתקשו. זו לא השנה הראשונה שאנחנו מדברים על "לכבד את זמנם של השחקנים", כי ככל שאנו מתבגרים כך יש לנו פחות זמן להקדיש שעות מחיינו למשחקי וידאו, ואנחנו רוצים לנסות כמה שיותר! אבל אם פעם נזפנו 2 המלח הגאולה האדום, אז במקרה של Returnal, כל מה שאתה צריך לעשות הוא לפרוש את הידיים שלך, כי ממש לא אכפת לה כמה אתה עסוק. אם אתה לא מוכן להקדיש לה שעה או שעתיים (או אפילו הרבה יותר) מחייך בכל פעם, אז אולי אפילו לא כדאי לך להתחיל.
קרא גם: ביקורת על Hitman 3 - סיכום מצוין אך צפוי לטרילוגיה
זאת בשל היעדר מוחלט של חיסכון. בניגוד לרבים ממקבילותיה, Returnal לא מאפשרת לך להמשיך בדרך שהתחלת, ובעצם מחייבת אותך להשלים אותה במכה אחת. הדרך היחידה להימנע מהתחלה מחדש היא להרדים את הקונסולה כאשר אתה רוצה לקחת הפסקה. אבל אל תחשוב אפילו על הפעלת משהו אחר או עדכון המערכת (כבה מראש עדכונים אוטומטיים בהגדרות). ולהתפלל שהמשחק לא יקרוס והחשמל ייכבה.
יותר מדי כוח, אבל אני יכול לקבל החלטה כזו. זה מאלץ אותך להתרגש עוד יותר מהחוויות הנפשיות של סלינה, שגם מצאה את עצמה מתחת לטירה, ללא אפשרות לעזוב את העולם שרוצה להרוס אותה. כל סיכוי לקחת הפסקה הוא למות, בדיוק כפי שהסיכוי היחיד של השחקן לשוויון הוא להפסיד. מסתבר שסינרגיה מעניינת כל כך של העולמות האמיתיים והווירטואליים, שמצד אחד מוסיפה עוד מישור חדש של תפיסה, ומצד שני מפריעה באופן בנאלי לאותם שחקנים שלא רוצים או לא יכולים להיות בני ערובה של משחק אחד, במיוחד שיש כבר חידושים מעניינים אחרים באופק - מה שרק Resident Evil Village שווה!
אבל זו עדיין אותה שיחה שניהלנו אחרי השחרור נשמות השד. לשאלה האם כדאי להוסיף מצב קל למי שלא יכול לשאת את הסגנון המחמיר האופייני של המשחק, ענו המפתחים בשלילה, בהתייחסו לחוסר הרצון להקריב את חזון המחבר של יוצריו. וכאן הנוחות והנוחות מנוגדות לרעיונות המרכזיים של הז'אנר, והאחרונים ניצחו. אני מכבד את הרצון להישאר נאמן לעצמי, ו Sony על כך שאפשרתי ליוצרים לא להקריב דבר, למרות שאני מודה שדווקא בגלל תכונה כזו, סביר להניח שאאלץ לעזוב את המשחק עד שהוא יושלם לחלוטין. האם הייתי רוצה ש-Returnal יהיה יריות מסורתי יותר מגוף שלישי עם נקודות שמירה והתקדמות ליניארית? זה פשוט לא משנה. אתה לא יכול לרצות את כולם, ולעולם אל תנסה, אחרת אף אחד לא ייקח סיכונים.
המשחק נבדק בקונסולה PS5
פסק דין
לאחר שכמעט שכחתי שהוא קיים, כמעט פספסתי את אחת המהדורות הגדולות ביותר באביב הזה וללא ספק אחד ממשחקי ה-PS5 הטובים של השנה. החזרה היא היצירה הטובה ביותר של Housemarque, שמעולם לא הייתה כל כך שאפתנית ובטוחה ביכולותיה. זהו חידוש קפדני, אולטרה-מורכב, דינמי שמפחיד ומרתק, ואשר עלה על כל הציפיות שלי. לא כולם יעברו את זה, אבל כולם צריכים לנסות.