כשגיליתי על הרימאסטר המתוכנן Saints Row: השלישי, הגבתי באותו אופן כמו רובם - אין מצב. בשנים האחרונות, דיפ סילבר ניסתה באופן אקטיבי להחזיר את הרלוונטיות של הזיכיון, שבימים הטובים שלו היה לא יותר מ"שיבוט GTA טוב". אז מההוצאה המחודשת של Saints Row: The Third - משחק שנראה בינוני גם בזמן יציאתו ב-2011 - לא ציפיתי לכלום בכלל. בהחלט לא חשבתי שבקרוב אדבר על העובדה ש-Saints Row: The Third Remastered הוא אחד מהרימאסטרים הטובים ביותר שראיתי.
באופן כללי אפשר לקרוא למערכת היחסים שלי עם סדרת Saints Row "מסובכת". מצד אחד, נראה שאין מה לכבד במיוחד את השיבוט הגלוי הזה של Grand Theft Auto: כל מה שמייחד אותו מרקע הפרנצ'ייז האגדי הוא טון פחות ריאליסטי ואינפנטיליזם אגרסיבי. יחד עם זאת, Saints Row: The Third הוא עדיין הנציג היחיד של הפרנצ'ייז ששיחקתי בו עד הסוף כשהיא שוחרר ל-PS3. קשה היה לקרוא לגרסה הזו אידיאלית: היא לא הייתה מרשימה בזמן יציאתה, ועכשיו היא כואבת לחלוטין להסתכל עליה. איזה רימאסטר, למה? ובעבור כסף כזה?
אני חושב שווליון הבין את כל זה. Saints Row: The Third נחשב בעיני מעריצים רבים לאחד הטובים בסדרה מבחינת משחקיות, ובעניין זה הוחלט לא לשנות דבר. אבל הגרפיקה... צריך לעשות משהו בנידון. הטריילרים הראשונים לא הוסיפו אופטימיות: אפילו מעריצי הסדרה סובבו את אצבעם ליד הרקה, והגיבו לתג המחיר הנכבד וכ-30 FPS בדגמי הקונסולות ה"בסיסיות". נראה שיש לנו רימאסטר עצלן נוסף (על עוד נמל יפה כל כך של הזיכיון "הפושע" במאמר אחר), שכמעט ולא משפר את המקור המקורי שלו.
קרא גם: Maneater Review - לסתות עם עולם פתוח ואלמנטים של RPG
למרבה המזל, Saints Row: The Third Remastered הוא אירוע נדיר שבו הופתעתי לטובה. כי גם בלי שום השוואות הבנתי מהדקות הראשונות את זה כך המשחק לא נראה כך. טקסטורות חדשות, דגמי דמויות שצוירו מחדש, תאורה מודרנית... נראה שהכל השתפר. נעלם ההבהוב המאפיין משחקים רבים מאותה תקופה, וטווח הציור גדל. הופעתה של Saints Row: The Third קיבלה שדרוג כזה שכבר אפשר להשוות את המשחק לשחקנית הוליוודית - אי אפשר לקבוע את גילה בלי ביקור בויקיפדיה. אם היו אומרים לי שזה משחק חדש לגמרי (או, בואו נהיה כנים, משחק משנת 2015), הייתי מאמין בזה, בכנות! מפרסמים מרבים לבלבל בין המילה "רימייק" ל"רימאסטר" וזה תמיד מעצבן אותי, אבל במקרה הזה הייתי מבין את הבלבול.
אבל בואו נדבר על המשחק עצמו. אני מודה, לא הרגשתי הרבה אהבה לסדרה, ו-Saints Row: The Third תמיד נראתה לי כאלטרנטיבה הכי "המתאימה" ל-GTA, שאני גם לא מעריץ שלה, אגב. עבר, נמחק ושכח - ככה זה. אירועי Saints Row: The Third מתפתחים חמש שנים לאחר החלק השני. חבורת ה"קדושים" המפורסמת הפכה למותג עולמי, ועכשיו האג'נדה היא לא סחטנות, אלא סרט אוטוביוגרפי. אבל במהלך ההכנה לצילומים, החבורה נתקלת באיום חדש ובלתי צפוי - ארגון הפשע של הסינדיקט, המעוניין ללכוד את סטילווטר. זה מאלץ את הקדושים לעבור לסטילפורט, עדיין לא בשליטתו של אף אחד.
המבנה של Saints Row: The Third Remastered הוא פשוט ביותר: אנחנו מוצאים משימה חדשה בסמארטפון שלנו, שלאחריה אנחנו נכנסים לרכב ונוסעים לאן שאנחנו צריכים ללכת. ובכן, אז כמעט תמיד יש קרב יריות ופיצוצים. רוב זמננו מבלים במכונית, בנסיעה מנקודה "A" לנקודה "B" ברחובותיה של עיר חסרת פנים למען האמת, שאינה מתהדרת בגיוון או בתחכום של לוס סנטוס.
קרא גם: Saints Row IV: נבחר מחדש בסקירת Switch - Bacchanalia נייד
אבל אני לא יכול להגיד ש-Saints Row: The Third הוא משחק גרוע. בכלל לא. לא רציתי לכבות את הרימאסטר, למרות שלא התעניינתי במיוחד בהתחלה. וזה אפילו לא עניין של גרפיקה משופרת - רק שזה לא יביא אותך רחוק. כאן אפשר גם לציין את ההקדמה המצוינת, שאינה נטולת הומור או סצנות הוליוודיות מרהיבות. גם המשחקיות, שנשארה כאוטית ועיקשת כתמיד, עוזרת.
ציפיתי שהמשחק יזדקן ברצינות על רקע אנלוגים מודרניים, אבל לא - השליטה רגישה ונוחה, והפיצוצים מרהיבים. זה פשוט מגניב להתחמש ברובה ציד ולפנות רחובות שלמים. הלוחם עליז ומאוד מתמיד. צריך להזכיר גם את הפסקול: הרדיו המקומי, ועיצוב הסאונד בכלל, יכולים להתעלות אפילו על היצירות של רוקסטאר. בנוסף ל-OST מגניב משלו (לפעמים רציתי לא לעזוב את התפריטים, אלא פשוט לשבת ולהקשיב לטכנו מגניב), יש הרבה יצירות מורשות להיטים מ-Satisfaction של Benny Benassi ועד ל-Holding Out For A Hero של בוני טיילור.
