למען האמת, לא ממש ציפיתי ל-Dragon's Dogma 2. איכשהו נמאס לי ממשחקים עם עולמות עצומים ופנטזיה אחרי ה-Baldur's Gate בשנה שעברה. דמעות הממלכה מספיק. לכן, לא ציפיתי להרבה מההמשך למשחק שכבר נשכח למחצה של עידן ה-PS3 – אבל לא לומר שלא התעניינתי.
למען האמת, לא קל לתאר את דוגמת הדרקון 2. מצד אחד, זו באמת עוד פנטזיה עם עולם פתוח, סיפור מבולבל והרבה קווסטים. צפה בכמה טריילרים ויהיה לך קשה להבדיל מזה מכל דבר אחר כמוהו. גובלינים, שלדים, דרקונים - מה עוד לא ראינו? אבל כדאי לחפור יותר לעומק, שכן מתברר שהידיאקי איטסונו אינו איזה טיפש. מי שמבלה קצת עם המוצר החדש יאשר שיש כאן ממה ליהנות במשך מאות שעות.
עולם דוגמת הדרקון הוא אפוס מסורתי מימי הביניים עם אלמנטים של פנטזיה. כאן הכל סובב סביב הדרקון ואתה ─ ה"מורד" שיכול לתת קרב לדרקון הזה. ולך, בתור הנבחר הבא, יש הזדמנות ייחודית לקרוא לשירותך "משכונים" ─ לוחמים שמחכים לשובך באיזה כור המצרף. ואלה היו הפיונים (למרות שהיו קיימים בעבר) שהתבררו כמרכיב המעניין ביותר במשחק הזה.
אולי החוזק העיקרי של Dragon's Dogma 2 הוא אפשרויות ההתאמה האישית. זהו עורך הדמויות הטוב ביותר שנתקלתי בו מזה זמן רב - הוא מאפשר ליצור כל אחד בנאמנות מדהימה, וביליתי כאן למעלה משעה. אבל אתה לא תילחם לבד - תמיד תהיה לך חברה קטנה של פיונים איתך, ואתה יכול ליצור את הפיונים האלה בעצמך. יש עשרה כיתות במשחק, וגם אתה וגם המשכונים שלך יכולים להירשם לכל אחד מהם. בחירת קבוצה מאוזנת היא המפתח להצלחה. ואם אתה רוצה להקיף את עצמך בחברים מהחיים האמיתיים, העורך מאפשר זאת. ואתה יכול להכניס את דמות הסרט האהובה עליך או אפילו את חיית המחמד שלך למשחק. בתהליך המעבר, תפגשו ותצרו שחקנים אחרים; אתה יכול לשתף את המשכון שלך עם חברים על ידי שליחת קוד ייחודי. בעיה אחת היא שהמשכונים תלויים בפלטפורמה, אז השחקן על Xbox לא יוכל לטעון פיון של אף אחד מ PS5. חיסרון מצער.
קרא גם: סקירת STALKER: Legends of the Zone Trilogy
אחרת, לפנינו משחק מסורתי מהז'אנר הזה - בקנה מידה גדול, בלתי נתפס, שמטיל משימות ברגע הכי לא מתאים. הרגעים הטובים ביותר שלו לא קשורים לעלילה (הסיפור עצמו השתפר, אבל הוא עדיין לא תובע פרסים), אלא לרגעים יומיומיים – חיפוש אחר אוצרות במקומות הכי מוזרים, קרבות אקראיים וסתם תקריות מטופשות. ואז היא רוצה לסלוח על הכל - גם ההתחלה המשעממת וגם הצורה הטכנית הגרועה למען האמת.
את האחרון צריך להזכיר בנפרד. לפנינו מהדורה בלעדית לפלטפורמות מודרניות, שהותירה מאחור את הכבלים של PS4 ו-Xbox One. זהו כותר הדגל ב-RE Engine, מנוע שקאפקום גאה בו מאוד. אבל עם כל זה, מבחינה ויזואלית קשה להסביר את ה-Dragon's Dogma 2. ברגעים מסוימים היא באמת יפה, ובאחרים היא נראית סבונית וענייה. גוון הצבע שלה מושתק, ובגלל זה היא נראית קודרת ומאופקת יותר - זה לא אופק אסור במערב, אלא Skyrim. אופטימיזציה כאן צולעת על שתי רגליים, ובכל הפלטפורמות. עַל סדרה X, שם בדקתי אותו, המוצר החדש פעל היטב, אבל לא בלי בעיות. מעקב אחר קרניים לא מושבת (אפשרות זו נוספה רק ביממה האחרונה) אומר שקצב הפריימים אינו עולה על 30 fps, ואפילו הם קופצים פה ושם, למרות ש-VRR עוזר. משחקים גם לא זרים להדחות. במילים אחרות, התיקון השני פשוט הכרחי.
וכן, אי אפשר שלא לשים לב שיש כאן מיקרוטרנסאקציות, שכפי שניתן להבין, לא משמח. אבל זה Capcom.
קרא גם: סקירה של Splatoon 3: Side Order - כיתת אמן נוספת של נינטנדו
פסק דין
У דוגמת הדרקון 2 אתה יכול לבלות מאה שעות ועדיין לא להבין את זה. היא קפריזית, בו בזמן מאוד מוכרת ומאוד לא צפויה. זו מתנה לחובבי המקור ולמי שנמאס להם לחכות ל-The Elder Scrolls החדש, ושידיהם מגרדות לחתוך כל מיני זוחלי ביצות. זה כמעט ניצחון - כמעט. עדיין נשאר לו תיקון שני.
מעניין גם: