משחקי וידאו הם לכאורה דברים פשוטים ומובנים, אבל מדי פעם שחרור כזה או אחר מאבד אפילו גיימרים מנוסים. לא משנה כמה טריילרים וחומרי קידום מכירות ישוחררו, אנחנו פשוט לא יודעים מה לחשוב על המוצר החדש. זה היה המקרה בשנת 2019, כאשר סטראנדינג מוות נשאר בגדר תעלומה במשך זמן רב. המצב חזר על עצמו ב-2020 עם היציאה הנוקמים של מארוול - משחק על "הנוקמים", שהיה קשה לגבש עליו דעה גם לאחר הבטא. מה זה - משחק סיפור ברוח "ספיידרמן", כמו רשת Action / RPG המנון או קרוב משפחה מרשים יותר פוסטר 1 מתוך: הברית האולטימטיבית של מארוול 3: ההזמנה השחורה /? בואו ננסה להבין את זה.
התחלתי לדאוג לגבי גורלם של הנוקמים של מארוול לאחר הקרנת הבכורה של אותו טריילר. הפנים המוזרות של הדמויות, כמעט דומות לשחקנים מסרטים, מרשימים, אבל כמה לחימה מונוטונית ועוד דברים קטנים לא נעימים גרמו אז לרבים לפקפק בהצלחת פרויקט Square Enix. הרבה זמן עבר מאז, והעבודה של סטודיו Crystal Dynamics השתפרה בצורה ניכרת. ככל שתאריך השחרור התקרב אלינו, כך הרגשתי אופטימי יותר. למפתחים (שיש לי הרבה כבוד אליהם) היה די והותר זמן לעשות פרויקט ראוי לסימן כה חזק.
למרבה הצער, התוצאה הסופית משאירה הרבה מה לרצוי. מעריצים, אל תיקחו את דעתי ללב: אני לא חובב הקומיקס, הסרטים או הז'אנר ש-Crystal Dynamics עבד בו. עם זאת, זה כל העניין: הרבה יותר קל לרצות את מעריצי המקורות המקוריים, אבל זה לגמרי אחר ללכוד אדם ניטרלי. מאותה סיבה, אני, מעריץ מושבע לשעבר של מלחמת הכוכבים, הגעתי לפלטינה בשני Star Wars: Battlefronts. אם ה-IP היה זר לי, הייתי נמנע מהיורה - וכך זה כאן. אני בטוח שמיליון אנשים ברחבי העולם פשוט שמחים שסוף סוף שוחרר כותר AAA שמאפשר לך להרגיש כמו האלק, איירון מן, אלמנה שחורה וגיבורים אגדיים אחרים. אני מבין אותם ואני שמח בשבילם. אבל, אני חוזר, אני לא אחד מהם. התעניינתי, אבל תמונה יפה או תלבושות נוסטלגיות לא ימשכו את אהדתי.
קרא גם: סקירת ספיידרמן PS4 - משחק הווידאו שוברי הקופות הראשון של מארוול
במובן מסוים, אני אפילו מזדהה עם Crystal Dynamics. האולפן הוטל לעבוד עם אחת הזכייניות המוכרות ביותר בעולם (יש שיגידו שהוא כבר התעלה על "מלחמת הכוכבים" בפופולריות), והמשימה שלפניה לא הייתה מעוררת קנאה: היה צורך לרצות את המעריצים והמשקיעים כאחד. . בניגוד ל"ספיידרמן", שבו החבר'ה ממשחקי Insomniac יכלו להתמקד לחלוטין בדמות אחת, ב-Marvel's Avengers היה צורך לעבוד עם שש דמויות לפחות, ולוודא שאף אחד לא ייפגע. זה צריך להיות מעניין לשחק גם בתור האלק וגם בתור ת'ור, למרות העובדה שהם גיבורים שונים לחלוטין עם סט שונה לחלוטין של כישורים. כולם צריכים להיות מאוזנים כדי שאף אחד לא ייראה חזק מדי, ויש להתאים את מיקומי המשחק לכל סגנון משחק. אני חוזר: משימה ענקית. עכשיו אולפני Rocksteady עושים את אותו הדבר ישחרר בשנת 2022 יחידת המתאבדים שלה: להרוג את ליגת הצדק.
אני לא יודע מי התעקש על פורמט כזה, אבל כתוצאה מכך קיבלנו בלגן אמיתי. אני בטוח שכמו שוברי קופות מודרניים רבים, הנוקמים של מארוול לא נולדו במוחם של מפתחים בעלי חזון מוכשרים, אלא גדלו במבחנה ארגונית. כל עתידו תוכנן בוועדות הרבה לפני שהאמנים התחילו לעבוד על אמנויות הקונספט הראשונות. וזה מורגש. כשהאולפן של Insomniac Games התוודו על אהבתם לספיידרמן, הם רצו להאמין בכך. אבל כאן...
גיבורת העל האהובה עליך היא מיס מארוול (לא להתבלבל עם קפטן מארוול)
קודם כל, אני רוצה לדבר על הדבר הכי מעניין - היסטוריה. עלילה שהוצגה היטב מסוגלת לא רק לגרום לשחקנים להתאהב בדמויות (בזמן מסוים, Batman: Arkham Asylum המצוין גרם לי להתעניין ברצינות ביקום DC), אלא גם להוסיף הקשר למשחקיות.
אבל איך מספרים סיפור במשחק שמנסה לתת תשומת לב שווה לכמה דמויות בו זמנית? התשובה: ליצור אחד חדש שיהיה דומה במובנים רבים לשחקן עצמו. ובכן, לא "חדש": קמאלה חאן, שהפכה לגיבורה בפועל של הנוקמים של מארוול, הופיעה לראשונה בקומיקס כבר ב-2013, והפכה לדמות המוסלמית הראשונה ביקום של מארוול.
דיברתי קצת על חאן אצלי דיווחים לגבי הבטא הסגורה. אני לגמרי מבינה למה קריסטל דינמיקה הפכה אותה לדמות הראשית של פרי המוח שלהם. קמאלה חובבת קומיקס, חובבת גיבורי על וחולמת לפגוש את טוני סטארק. הסיפור שלה הוא פיתוח קלאסי לחלוטין של גיבור, שראינו מאות פעמים בקולנוע ובספרות. אנחנו צופים איך היא הופכת מפאנפיק רגיל לחברה מן המניין של הנוקמים - לא בלי עזרתנו, כמובן. זה בוודאי ימשוך לגיימרים צעירים מאוד, אבל חובבי קומיקס בני שלושים עדיין יהיו קרובים יותר להאלק או לטוני סטארק.
השעות הראשונות של הנוקמים טובות מבחינת נרטיב: המשחק כמעט ולא מסיח את הדעת מדמויות אחרות ומתמקד בסיפור של קמאלה. ברגע שזה מתחיל להיראות כמו מה שעלול לקרות, והאמת היא, סיפור מעניין, אנחנו מועברים לגיבור אחר ומופצצים במידע מיותר על AIM (רעים), שדרוגים, קופסאות שלל ועוד זוטות. אל תחכו לרגעים שייקחו את הנשמה שלכם - לא משנה כמה המפתחים ניסו, הם לא יכלו להסתיר את האופי החמדני והפרגמטי של יצירתם. הם לא התאמצו במיוחד.
קרא גם: Marvel Ultimate Alliance 3: The Black Order Review - הרכיבו את הנוקמים שלכם
אני לא יכול להגיד שהפכתי למעריץ של קמאלה, אבל הבעיה היא לא בה, אלא במבנה: "ספיידרמן" הצליחו במשהו שלא הצליחו כאן - למצוא קצב, איזון בין ה- סיפור ומשימות נוספות. כאן יש הפרעת קצב נרטיבית שלמה: לאחר הקדמה יפה, המשחק מחולק למיני משימות, משימות לחימה ועוד זוטות שמסגירות את המהות האמיתית של הפרויקט: מודל שירות.
שגרה
אני חושב שכולנו הבנו שהעיקר במשחק על "הנוקמים" הוא קרב מוצלח. זה מה שייחד את היצירות של אולפני Rocksteady, Insomniac Games ואפילו Sucker Punch Productions, שגם את "המוניטין הרע" שלהם אי אפשר לשכוח.
הנוקמים הוא פעולה / RPG, שלא כמו כל אחד מהמשחקים שהוזכרו לעיל. מספרי נזק מופיעים על המסך לאחר כל פגיעה, לכל האויבים יש רמות, ולכל גיבור יש התקפות מיוחדות שנטענות מחדש לאחר כל שימוש. ראינו את כל זה פעמים רבות במשחקי שירות דומים, שום דבר חדש. נכון, ההתאמה של מערכת כזו כאן מוטלת בספק, שכן היא משפיעה מאוד על תחושת האומניפוטנטיות שאתה מצפה מכותר כזה. אני זוכר היטב כמה חזק היה הגיבור הראשי של פרוטוטייפ, אבל אין כאן תחושה כזו.
אתה לא רוצה לנזוף או לשבח את מערכת הלחימה. מאוד נעים לשלוט בהאלק ולהתגרות באויבים – אגב, במובנים רבים הודות למשוב הרטט של הבקר; אפילו קשה לי לזכור את הפעם האחרונה שבה הייתה לה השפעה כה חזקה על התחושה של סרט פעולה. קל להתרגל לגיבורים חדשים: הפקדים אינטואיטיביים, ההדרכות ברורות. הבעיה היא בכלל לא בזה - הבעיה היא במשימות עצמן.
הבעיה העיקרית עם הנוקמים של מארוול היא המונוטוניות. אחת המשימות הראשונות ממש בהתחלה, כשהאלק וקמאלה הולכים לחפש את בונקר SHIELD, מציעה לנו לעמוד במקום אחד ולהדוף גלים של אויבים. ובכן, לא, נמאס לי מהפער הזה בחזרה Just Cause 4! זהו עיצוב חסר מחשבה, עצלן וחסר עניין שדוחה מיד כל רצון לצאת למשימה כלשהי שם. וכך, לרוב, מתנהלים כל הקרבות: אנחנו בוחרים את הגיבור שלנו, מוצאים את עצמנו במיקום חדש ונלחמים עם אויבים ברמות ובגדלים שונים עד לסיומם.
הלקוח משלם פעמיים
אם הייתי מפתח משחקי וידאו, הייתי שונא לשמוע השוואות Anthem ליצירה שלי. עם זאת, זה היה הפיאסקו הקטסטרופלי של BioWare שחשבתי עליו קודם. יש תחושה שהמפתחים חשבו על מונטיזציה מעט יותר מאשר איך להפוך את המשחק למעניין יותר. הנוקמים של מארוול הם ניסיון מצועף דק ליצור פלטפורמה שתישאר רלוונטית לשנים הבאות, בדיוק כמו שדיסטיני עשתה. העיקר להכניס את השחקנים למחזור משחק שיחזור על עצמו שוב ושוב. יותר תלבושות, יותר DLC ודמויות חדשות. עוד כסף לשאוב עם השנים. אתה לא צריך לעשות משחק טוב כאשר אתה יכול לפתח מודל פיננסי מוצלח. כך קיבלנו את החידוש, שבו האלק ואיירון מן מקדישים את כל זמנם הפנוי לחיפוש ולחפירה בקופסאות שלל.
זה לא משנה מה יש בסיפור, זה לא משנה. העיקר הוא הרמה שלך, כי האלק ברמה נמוכה הוא כלום בהשוואה אפילו לרובוט רגיל. כדי להעלות את הרמה צריך לחפש קופסאות, למצוא שדרוגים, לשאוב אותן וכו'. אתה תמיד יכול לקנות חליפה שנייה בחנות הוירטואלית - במטבע אמיתי, כמובן.
קרא גם: Ghost of Tsushima Review - האכזריות והשירה של סמוראי יפן
הם מיהרו
לבסוף, על ההיבט הטכני. הנוקמים של מארוול נראה נחמד. הדמויות מונפשות היטב ומצוירות לפרטי פרטים. קרבות נראים מרשימים ומוארים. הכל סטנדרטי לשנת 2020.
לרוע המזל, המשחק פשוט לא היה מוכן בזמן יציאתו. יש הרבה באגים ובעיות אופטימיזציה בכל הפלטפורמות. כשיש הרבה אלמנטים על המסך (וזה קורה לעתים קרובות), קצב הפריימים מתחיל לרדת, מה שבא נודה בזה לא נעים. ל-PS4 יש גם הרבה בעיות עם וידאו ואודיו לא מסונכרנים. כאשר אתה מפעיל את מצב הרשת, בלימות ויציאות הופכות לכל מקום. אתה גם לא יכול לשבח במיוחד את ממשק המשתמש: הממשק עמוס מדי ולא אינטואיטיבי.
הנוקמים של מארוול לא יכולים להתהדר בפסקול מצוין, אבל השחקנים עשו עבודה טובה, במיוחד שהשמות המעורבים לא חלשים – מה ששווה רק את הטריומווירט של נולן נורת', טרוי בייקר ולורה ביילי.
המשחק מתורגם לרוסית, אך איכות התרגום היא ממוצעת באופן מסורתי. במקומות, מה שמצוין בכתוביות לא תואם את מה שהדמויות אומרות. זה, עם זאת, של מה בכך - אין כאן מה להיאחז.
פסק דין
הנוקמים של מארוול ימצא את הקהל שלו. אין לי ספק בכך. כמו בעובדה שהוא יביא רווח למוציא לאור שלו. זהו משחק ציני שיכול לתבוע מעמד של יצירת אמנות במקום האחרון, אבל יש לו שם רועש, אלמנטים מוכרים של תרבות פופ ומונטיזציה משוכללת. זה מתפקד ונראה נחמד, אבל אין מה להתפעל כאן.